טל ואח' נ' תל ציון - שירותי בניה וניהול בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של התובענה שלפנינו, (ת.א.12553/06), ליקויי בניה בדירה בת 3 חדרים (להלן- הדירה), שרכשו התובעים מאת הנתבעת 1 על פי הסכם רכישה מיום 22.2.1999.

הנתבעת 2 היא החברה הקבלנית שבפועל בנתה את הדירה לפי הסכם בינה לבין הנתבעת 1.

רכיבי הסכום הנתבע, שהופחת מטעמי אגרה בלבד, לסך של 60,000 ₪ כוללים: תיקון ליקויי הבניה בסך 40,000 ₪; דיור חלופי בסך 10,000 ₪; הפסד ימי עבודה בסך 5,000 ₪; חימום יתר בסך 10,000 ₪ ועוגמת נפש בסך 30,000 ₪.

ביום 13.2.07 מונה כמומחה מטעם בית המשפט המהנדס אחי קליין (להלן- המומחה).

על פי חוות דעתו של המומחה, מסתכמת עלות תיקון ליקויי הבניה בסכום של 15,700 ₪ בלבד ולכך יש להוסיף, בהתאם להערות המומחה בסעיף 15 לחוות דעתו, תוספת בשל עלויות תיקונים על ידי קבלן חיצוני בשיעור של 35% בממוצע.

עוד קבע המומחה כי משך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים הוא כשבועיים, וכי לא נדרש פינוי הדירה בעת ביצוע התיקונים.

יצויין, כי תיק זה נדון ביחד עם תיק נוסף, ת.א. 1502/06, שהוגש על ידי טל אייל ושולמית נגד הנתבעות, בשל ליקוים שנתגלו בדירה שנרכשה על ידם מאת הנתבעות ואשר גם בו מונה המומחה וניתנה חוות דעת על ידו (להלן – התיק הנוסף).

עם זאת, בתיק הנוסף לא ניתנה הסכמת הצדדים לפסיקה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ואילוי בתיק שלפנינו הוסכם כאמור, בכפוף להגשת סיכומים בכתב ובכפוף לכך שהסכום שייפסק לא יפחת מ – 5,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪ לגבי כל הרכיבים (ראה פרוטוקול מיום 16.6.10 עמ' 1 שורות 9 – 14).

עוד יצויין, כי הנתבעות העלו בכתב ההגנה טענת התיישנות, אולם משהושגה הסכמה כאמור לעיל לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט – יש לראות את טענת ההתיישנות כאילו נזנחה.

בסיכומיהם, טענו התובעים כי בעקבות חוות הדעת של המומחה תיקנה הנתבעת 2 רק חלק מהליקויים, לאחר שעובדיה הודו כי לא ניתן לתקן את הרעף בקומה השניה שזז ממקומו וגרם לרטיבות, וכך למעשה הליקוי המשמעותי ביותר, הרטיבות, שגרמה לתובעים את עיקר הנזק - נותר בעינו.

לטענתם, הואיל והתיקונים שביצעו הנתבעות בדירה לא צלחו, הרי שייאלצו להסתייע בקבלן חיצוני מטעמם שעלותו תהיה גבוהה מהעלות שנקבעה בחוות הדעת.

לפיכך, עומדים התובעים על קבלת הסכום המקסימלי שהוסכם ביניהם בסך של 20,000 ₪.

התובעים הוסיפו לראשונה לסיכומיהם רכיבי נזק נוספים כגון הפסד דמי שכירות וירידת ערך הדירה שלא נזכרו לפני כן, ולא ניתן להעלותם כעת. מה גם שבחוות הדעת של המומחה לא צוינה ירידת ערך של הדירה כאחד מהנזקים שנגרמו ומכאן שלראש נזק זה אין בסיס, ודין טענות אלה של התובעים להידחות.

לטענת הנתבעת 2 בסיכומיה, חוות הדעת של המומחה תומכת בטענתה כי הליקויים הנטענים על-ידי התובעים מוצגים באופן מוגזם ומגמתי, במטרה של התובעים להכניס את ידם ל"כיס העמוק" של הנתבעת.

לטענתה, לאחר שתיקנה את מרבית הליקויים שנמצאו על ידי המומחה, המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עוסקת במספר מצומצם של ליקויים שעלות תיקונם לפי חוות הדעת של המומחה הינה נמוכה.

הנתבעת מתייחסת לנושא הרטיבות שהודגש ו"נופח" על ידי התובעים ומבהירה כי מדובר בליקויים קלים שעלות תיקונם, כפי קביעת המומחה, הינה 2,800 ₪ בלבד, ועל כן עומדת על כך שייפסק לתובעים הסכום המינימלי שהוסכם ביניהם, בסך 5,000 ₪, אשר לטענתה אף פסיקתו מהווה עשיית חסד עם התובעים.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת של המומחה, בטענות הצדדים ובסיכומיהם, אני קובעת, בהתאם לסמכות שהוענקה לי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כי הנתבעות ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים ,לכיסוי סופי ומוחלט של תביעתם, סכום של 8,000 ₪ הכולל פיצוי בשל הרטיבות (לרבות עובש על אף שהוא כוסה בצבע לפני ביקור המומחה), וכן פיצוי בשל דלת הממ"ד, אשר על פי חוות דעת המומחה מהווה ליקוי שאינו ניתן לתיקון.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות הדעת של המומחה (2.1.08) ועד לתשלום המלא בפועל.

בנסיבות הענין– אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.